על כבוד האדם 

מור ספיר סיים את שירותו הצבאי בהנדסה קרבית ויצא לטרק בהרי האנאפורנה בנפאל. שם נקלע לסופת שלגים קשה. ספיר הצליח להינצל אולם כוויות הקור החמורות בשתי כפות ידיו אילצו את הרופאים לקטוע את כל אצבעות ידיו.

כמו מיליוני חברי קופת חולים הכללית, ספיר מבוטח בפוליסת ביטוח סיעוד בחברת הביטוח הראל.

לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שאדם אשר כל אצבעות ידיו נקטעו זקוק לעזרה בהלבשה, רחצה ואכילה. אלה שלוש פעולות יומיום שקיומן מזכה על פי הגדרות הפוליסה בגמלת סיעוד. אפילו המוסד לביטוח לאומי הכיר בכך שספיר זכאי לגמלת שירותים מיוחדים בשל מצבו הסיעודי.

גם הראל נאלצה לשלם לספיר תגמולי סיעוד לאחר ששני מומחים מטעמה קבעו כי ספיר אינו מסוגל לבצע את שלוש פעולות היומיום בכוחות עצמו.

חלפה שנה וחצי. תשלומי הסיעוד לספיר החלו להכביד כנראה על מאזנה של הראל. היא גייסה שני שכירי חרב בחלוקי רופאים. לא ננקוב בשמם כדי לא לביישם ערב ליל הסדר. הראשון קבע כי ספיר איננו מוגבל אפילו בפעולת יומיום אחת. השני קבע כי הוא זקוק לעזרה רק בפעולת ההלבשה. מנהלי הראל נשמו לרווחה. הם הורו לקטוע באחת את גמלת הסיעוד של ספיר.

ספיר פנה לבית משפט השלום בהרצליה באמצעות עורך דין העוסק בתביעות סיעוד ממשרדנו.

מדוע אינכם משלמים לו, שאלה הרשמת הבכירה ענת דבי את נציגי הראל. הרי גם המומחים שלכם מודים כי ספיר לא מסוגל לכפתר חולצה, להרים מכנסיים, לרכוס רוכסן, לגרוב גרביים ולקשור את שרוכי הנעליים. איך יוכל להתלבש לבד? הם מאשרים כי הוא אינו מסוגל לפתוח ברזים ובקבוקי שמפו, להחזיק סבון ולחפוף ראש. איך יוכל להתרחץ ללא סיוע? המומחים שלכם גם אינם כופרים בכך שהשימוש בסכו"ם לחיתוך והכנת האוכל הם ממנו והלאה. איך אתם מצפים שיאכל?

אין כל בעיה, השיבו נציגי הראל ללא כל היסוס. "ככל שספיר אינו מסוגל לכפתר כפתורים או לסגור רוכסן, יתכבד וילבש בגדים המותאמים ליכולותיו. ככל שספיר זקוק לעזרה בפתיחת בקבוק או בהחזקת הסבון, יתכבד וישתמש בחומרי רחצה שמתאימים למצבו. כך גם באשר לפעולת האכילה", הוסיפו נציגי הראל וטענו בפסקנות שאם האוכל יוגש לפיו של ספיר מוכן ללעיסה "ספיר יכול להתמודד עמו בעצמו".

הרשמת ענת דבי הזדעזעה מגישת הראל ופסקה כי היא נוגדת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הקובע כי גם בארץ הקודש יש לכבד את קדושת חייו, גופו וכבודו של האדם באשר הוא אדם:

"דרישה ממבוטח סיעודי ללבוש בגדים המתאימים למצבו או לאכול רק מאכלים אשר עברו עיבוד בבלנדר, הינה פגיעה בכבודו של המבוטח ובאיכות חייו. מדובר בפעולות בסיסיות המהוות חלק מאיכות חייו של אדם וככל שהמבוטח איננו מסוגל לבצע פעולות אלו במלואן בעצמו, הרי קיים הכרח לספק לו עזרה בביצוע הפעולות, על מנת לשמור על כבודו ועל איכות חייו".

בשלב זה ניסו נציגי הראל את הטריק הידוע של הכפשת החולה הסיעודי. הם הגישו במעטפה סגורה לעיני הרשמת בלבד דוחות חקירה וכתבה שפורסמה על ספיר. הרשמת עיינה והוסיפה דברים אלה:

"דוחות החקירה והכתבה שצירפה הראל מלמדים על כך כי ספיר בחר שלא לשבת בחיבוק ידיים ולהצר על מר גורלו, אלא בחר לחיות חיים מלאים, פעילים ושמחים. הדרך שבה בחר להתמודד עם הנכות הקשה, בגילו הצעיר, ראויה להערצה ומעוררת השראה. מדובר בבחור צעיר, אשר בחר לגייס תעצומות נפש אדירות ולמרות הנכות הקשה בחר בחיים. ברם, במקום להעלות על נס את שיקומו של המבוטח (אשר לצערנו עדיין הותיר אותו נזקק לעזרה בפעולות הבסיסיות היומיות), עשתה הראל כל מאמץ על מנת להפנות עובדה זו כנגדו".

בסיום פסק דינה, קראה הרשמת ענת דבי להראל "לערוך בדק עצמי ולבחון הכיצד דווקא במקרה זה עמדה על רגליה האחוריות וסירבה לשלם, זאת במטרה למנוע הישנותה של התנהלות כזו בעתיד, המשדרת מסר שלילי למבוטחים".

לפסק הדין מור ספיר - תביעת סיעוד של הרשמת ענת דבי